<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ותו אמרי' התם נשים לאשמועינן דמצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, ור' שמעון פוטר בנשים דמצות עשה שהזמן גרמא הוא, והוא הדין לעבדים דקימא לן כל מצוה שאין האשה חייבת אין העבד חייב בה. וקיימא לן כר' שמעון דאמר סומא חייב ונשים ועבדים פטורין מן הציצית דמצות עשה שהזמן גרמא הוא. אבל הרב ר' יעקב מקורביל ז"ל כתב דאשה פטורה מן הציצית, אבל אם רוצה לברך הרשות בידה, וכן כתב הרב ר' פרץ ז"ל, וכן ראיתי לשר של קוצי ז"ל שכתב משמו של רבי' תם ז"ל דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא, וכתב הרב ז"ל נשים פטורות מן הציצית ואם רצו לברך יברכו, וכן דעת ר' יום טוב אלשבילי ז"ל. ואינו כן דעת הר"ם במז"ל שכתב נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה, ומדברי חכמים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצוות, ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה, וכן שאר מצוות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותה מצוה בלא ברכה אין ממחין בידם. טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולם מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין אותן בלא ברכה, עד כאן. והעקר כדברי רבותינו הצרפתים ז"ל. וכן ראיתי שרבי' יעקב החסיד ז"ל שאל מפמליא של מעלה נשים שמברכות בסוכה ולולב ושופר או בשאר מצוות אם היא ברכה לבטלה, והשיבו לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם וברכו שם אלהיכם והעד מגלה וחנוכה, שמאחר שהיו באותו הנס חייבות בהן ומברכות עליהן, בלולב נמי מצינו שבא לזכר שאין לו אלא לב אחד, ובשופר נמי אמרי' אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות ותמליכוני עליכם וזכרונות שיבא זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר, לפיכך אם באה לברך בלולב ובשופר הרשות בידה, כל זה השיבו לו.
<h2>דף יט.</h2>
ספר תורה שאינו מעובד בעפצים יש מי שאומר שמברכין עליו כדרכו לפי שהעבוד שלנו הוא כעפצים שלהם בעבור הסיד שמשימין בו, ויש מי שאומר שאין מברכין עליו כלל. וראיתי שרבינו יעקב החסיד שאל דבר זה מפמליא של מעלה הלכה כמי והשיבו לו האלקים אמר רב כשר לכל ישראל. ועוד שאל הרב ז"ל על ספרי תורה שלנו שאפי' לדברי רת"ם ז"ל שמתיר עבוד הקלפים אע"פ שאינם עפוצים יש ספק בדבר שהרי אותו עצמו שאנו מתירין אין מעובדין לשמן, ועל כן שאל אם ראוי לברך ברכת התורה ואע"פ שאינן מעובדין לשמן או אינן ראויים, והשיבו דבר זה מסורת היא בידינו ודאי מעובדין שלא לשמן פסולין הא סתמן כשרין, ופרשו אם המעבד עבדן בפירוש לשם ספרים אחרים ונמלך אחר כן לכתוב בהן ספר תורה, אבל כל מי שירצה לקנות וקנאן הקונה לשם ספר תורה כשרים, כל זה השיבו לו.
<h2>דף כא.</h2>
גרסינן במסכת נדה בפרק בא סימן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, ואמרינן עלה בגמרא טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו לאיתויי מאי לאתויי מצוות, פי' שאין צריכות ברכה לאחריהן. ואפי' לבני מערבא דמברכי לבתר דמסלקי תפלייהו בא"י אמ"ה לשמור חוקיו, היינו תפילין וציצית וכל הדומה להן שיש גמר לעשייתן, כגון תפילין שאין מצותן בלילה, ועליהם כתוב ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות, ומערבי סברי דכל מצוה שיש לה גמר דמברכינן עלה, ולא קיימא לן כוותייהו. אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובה הא דאמרי' מבני מערבא דמברכי בתר דמסלקי תפלייהו לשמור חוקיו ולא נהיגי רבנן בבבל למיעבד הכין, ואי ניחא ליה לאיניש למיעבד הרשות בידו, עד כאן. וכן ראיתי שכתבו בתוספות בשם ר"ת ז"ל שאין מברכין בשום מצוה לאחריה אלא בתפילין אם מסלקן משום דלילה לאו זמן תפילין הוא. ואם תאמר מערבאי אמאי לא מברכי בקריאת התורה של שחרית לאחריה, יש לומר מפני שאין גמר לעשייתה כדכתיב והגית בו יומם ולילה, ואל יקשה בעיניך קריאת התורה של שני וחמישי ושבת דמברכין לבסוף, דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל תקנות מברכין עליהן לפניהן ולאחריהן, ומטעם זה אנו מברכין בהלל לבסוף דהיינו יהללוך וכן בקריאת מגילה וכן בהפטרה. הילכך קיימא לן דאין מברכין בשום מצוה לבסוף בין שיש לה גמר כגון תפילין וכל שכן כשאין לה גמר, אבל מברכין על התקנות כמו שכתבתי. ולענין ברכה אחרונה של ספר תורה בפרק הקורא את המגילה עומד ויושב נותן טעם למה מברכין לאחריה, דגרסי' התם הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה, פירוש הראשון מברך לפניה והאחרון מברך לאחריה, והאידנא דקא מברכי כולהו לפניה ולאחריה, היינו טעמא תקנו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאים, פירוש משום הנכנסין שמא יכנס אדם לבית הכנסת ויראה שלא יברך הקורא לאחריה ויאמר אין ברכת התורה לאחריה, והוא לא ידע שעתיד אחר לקרות אחריו. וידעתי שלא יקשה בעיניך ברכה של כסוי הדם דהתם מצוה בפני עצמה היא, וכן באכילה דהתם כתיב עלה ואכלת ושבעת וברכת.
ונשאל הרב ר' משה בן הרב ר' מימון ז"ל ספר תורה שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלים ספר תורה אם מותר לברך בו או לא, והשיב הרב ז"ל שמותר לברך עליו לכתחילה כהלכתו, ונתן טעם לדבריו שאין ברכה זו כברכת נטילת לולב או ישיבת הסוכה, שהמצוה הוא נטילת לולב והישיבה בסוכה ועליהן אינו מברכין בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול, ואפילו קרא על פה עצמה של קריאה הוא המצוה שעליה מברכין, וזה ההפרש שלא הרגישו חכמי המזרח, וראיה לדבר ההיא דאמרינן בגיטין ואין קורין בחומשין מפני כבוד הצבור, ואין לך פסלנות גדולה כפסלנות חומש שהרי ספר תורה אפילו אות אחת פסול ואעפ"י כן לא נתנו טעם מפני שהוא פסול שנמצאת ברכה לבטלה, אלא מפני כבוד הצבור, ואם תאמר שקריאה זו בלא ברכה היא למה נאמרה, וכי יש בעולם שאיסור קריאה בלא ברכה ואפילו על פה, אלא ודאי שלא אמרו אלא על הקריאה שחייבים לקרותה בצבור שהם שבעה או שלשה וכיוצא בהן, ועל דוקיא זה סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף מצה בלא עבוד, ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון רבינו יוסף הלוי ז"ל בן מיגש ורבינו יצחק אלפסי רבו ז"ל וכיוצא בהן, ומעולם לא נשמע בזה פוצה פה ומצפצף, ואעפ"כ ראוי הוא לכל הצבור להיות להם ספר כשר כהלכותיו לקרות (כן) [בו] לכתחילה, ואם אי אפשר להם קורין ומברכין בספר פסול, אלו הן עיקר דברי הרב ז"ל. ויש מי שתמה עליו ז"ל ממה שכתב בחבורו בהלכות ספר תורה נמצאת למד שעשרים דברים הן שכל אחד ואחד מהן פוסל ספר תורה, ואם חסר אחד מהם הרי הוא כחומש שמלמדין ממנו התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים, ונראה מדבריו שאסור לקרות בהם ברבים כלל. ומצאתי לרב שלמה בן אדרת בתשובת שאלה שתמה מאד על דברי הר"ם במז"ל, שלדברי הר"מ במז"ל פסולו והכשרו למאי הוא כיון שמותר לברך עליו תחילה וסוף, ולא יעלה בדעתך לומר שפסול לקרות בו לכתחילה היכא דאפשר להם בספר כשר, וכן נמי כל מקום שאמר אין [קורין] בו (לכתחילה) שיהא פירושו אין קורין בו לכתחילה במקום שיש להם ספר כשר, אבל במקום שאין שיקראו לכתחילה, זה אי אפשר. והטענה שסומך עליה הרב ז"ל שהקריאה היא המצוה ואפילו קרא על פה יצא, שהרי קריאת התורה תקנת משה ועזרא והיא לא נתקנה כקריאת ספר תורה בעל פה אלא על התורה ממש, והראיה שהביא הרב ז"ל משמן של גאונים ז"ל היא קשה יותר, לפי שמשם נראה ראיה בהפכו דגרסינן התם שלחו בני גלילא לר' חלבו מה הוא לקרות בחומשין בבית הכנסת, לא הוה בידיה אתו שילוה לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה, אתו שילוה בי מדרשא ופשטוה מיהא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו, ולא היא, התם מחוסר במילתיה הכא לא מחוסר במילתיה אלמא אפילו למאן דמכשר בחומשין, בספר תורה חסר או פסול אין קורין משום דעדיפי טובא חומשין דלא מחסרי ולא מפסלי במילתייהו, מספר תורה שחסר או פסול במילתיה, ויריעה דנקיט מסתברא דלאו דוקא אלא הוא הדין אפילו חסר אות אחת. ועוד דבהדיא תנן במסכת סופרים פרק ראשון כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואין רשאי לשנות, והלכה למשה מסיני שאם שנה בזה ובזה אין קורין. ועוד שם בפרק שני מניח בין שם לשם כדי שיהיו נכרות ובאותיות כדי שלא יהיו מעורבבין, אם ערב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו, אלמא אפילו אם הפסיק שם אחד כגון שכתב ראובן מופסק לשני שמות כגון ראו בן פסול ואין קורין בו. ועם כל זה רואה אני דברי הרב ז"ל שמגמגם לסתור דברי הר"ם במז"ל כיון שהעיד משם הגאונים ועמודי עולם ז"ל, אלא שכתב הרב ז"ל שאולי בילדותו כתב התשובה ובזקנותו חזר בו ותקן בחבורו הגדול שאין מברכין על ספר פסול, וכן עיקר וכן עמא דבר, ואפילו בכפרים שאין להם ספר תורה אין מברכין בספר פסול וכן ראוי לעשות. ונראה לי לפי סברת הרשב"א ז"ל שמי שבירך על קריאת התורה ומתוך הקריאה נמצא בספר אחד מן הדברים הפוסלין ספר אחד כשר שחייב לחזור ולברך פעם אחרת, שהברכה הראשונה שברך כאילו אינה היא כיון שהוא על ספר פסול, כנ"ל.
תו נשאל הרב ז"ל [הרשב"א] כהן שבירך על התורה במקום לוי, ואחר שבירך ברכה ראשונה של לוי נזכרו שיש שם לוי, מהו, מי אמרינן כיון שבירך כבר קורא כדרכו כדי שלא יהיה הברכה שבירך לבטלה, או דילמא כיון שיש שם לוי יקרא הלוי כדי שלא יאמרו שהוא פסול. והשיב הרב ז"ל שאם בירך הכהן ברכו את ה' המבורך ולא בירך עדיין ברכת התורה נראה שיקרא הלוי, אבל אם בירך כבר ברכת [התורה] לא יקרא הלוי כדי שלא יהיה הברכה לבטלה.
<h2>דף כא:</h2>
הקורא את המגלה בזמנה חייב לברך קודם שיקראנה משום דקימא לן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, וזאת מצות נביאים היא כדמוכח במסכת מגילה. [ומברך] בתחלה בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגלה, בא"י אמ"ה שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כתב הרב ר' משה בן הרב ר' מימון ז"ל דאין מברכין שהחיינו ביום אלא בלילה. ורבינו יעקב ז"ל כתב דכל שכן שמברכין זמן ביום דעיקר קריאת מגלה ביום היא, והביא ראיה מדאמ' במגילה מאי מברך מנ"ח, פי' נוטריקון מקרא מגלה, נסים, שהחיינו, כלומר בין ביום בין בלילה, דסתם קאמר מאי מברך, ואי כונת בעל הגמ' היתה שאין מברכין שהחיינו ביום הוה להו למימר בלילה מברך מנ"ח וביום מ"ן, כדאמרי' בחנוכה יום ראשון המדליק מברך שלש והרואה מברך שתיים, מכאן ואילך המדליק מברך שתיים והרואה מברך אחת, הילכך מברכין שלש בין ביום בין בלילה, וכן הורה הלכה למעשה הרשב"א ז"ל, וכן כתב מורי נ"ר. וכן ראיתי ששאל דבר זה רבינו יעקב החסיד ז"ל מפמליא של מעלה והשיבו לו שעקר מקרא מגלה ביום הוא שלא הגיע זמן שמחת פורים עד היום.
ונשאל לרב ר' שלמה בן אדרת ז"ל שליח צבור שבירך על מקרא מגלה וקרא מקצתה ושמעו קול קטטה בחוץ ויצאו מקצתם ואחר כך חזרו, מהו שיחזור שליח צבור לברך ולקרות מראשה. והשיב ז"ל אפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש בין בהלל בין במגלה בין בתקיעת שופר, ואם חזרו וקראו טעות הוא בידם, וכל העושה דבר שאינו צריך נקרא הדיוט, וכל שכן אם חזר ובירך דהויה לה ברכה לבטלה, ולא עוד אלא אפי' שח אין השיחה מפסקת, כי מן הדין אין שיחה הפסק אלא כשישיח בין הברכה לתחלת המעשה כמו שסח בין ברכת הלחם לאכילה, זולתי הדברים הצריכים שהם מכלל האכילה כטול ברוך אי נמי גביל לתורי, וכן בכל ברכה שעל מעשה כבין ברכת תקיעת שופר לתקיעה ובין ברכת תפילין להנחתן, אבל אחר התחלת המעשה או המצוה שבירך עליה אינו הפסק ואינו חוזר, זכר לדבר ברכת הלחם לאחר שהתחיל לאכול שיכול להשיח, אלא שברכות של המצוה ראוי שלא להשיח עד גמר המצוה כקריאת התורה והמגלה והבדיקה ושמיעת קול שופר וקריאת ההלל וכן כל כיוצא בזה והשח גוערין בו כדי שיכוין לבו למצוה, אבל אם שח אינו חוזר, והראיה גם כן פוסק באמצע ההלל משום הכבוד ששואל או משיב האי כדיניה והאי כדיניה ואינו חוזר ומברך, ע"כ. מסתברא לי לפי דעת הרב ר' יהודה אלברגלוני ז"ל שכתב גבי שופר דהיכא שבירך התוקע בתקיעות דמיושב ונאנס ומינו אחר תחתיו דאין השני חייב לחזור ולברך דכבר יצא גם הוא בברכה של ראשון, הוא הדין שיראה לי במקרא מגלה שאם נאנס הקורא אותה ומנו אחר תחתיו שאין צריך השני לחזור ולברך מפני שכבר יצא גם הוא בברכה של ראשון, כך נראה לי. והגאון מר רב סעדיה ראש כלה זצ"ל כתב דאם בירך על הביעור ושח בין הברכה לביטול דחוזר ומברך פעם אחרת, וזה כפי דעתי כנגד אותה תשובה של הרב ר' שלמה בן אדרט ז"ל שכתבתי למעלה בעניין מקרא, ודוק. וכתב רבי' האי גאון ז"ל ירושה היא מאבות שלא ישיח כלל עד שיבטל, דכל המונע עצמו מן השיחה לבו מוכן ומכוון במצוה שעוסק בה.
<h2>דף כג.</h2>
גרסינן במסכת מגילה בפרק הקורא את המגילה עומד ויושב תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה אפלו אשה ואפילו קטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור. ודוקא קטן היודע למי מברכין, וכן כתב הר"ם במז"ל תוספתא בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אדם אחד עומד וקורא ויושב אפילו שבעה פעמים, ומברך בכל פעם ופעם. והוא הדין לעיר שכולה כהנים ואין בה כי אם ישראל אחד או שנים או שלשה יקרא כהן ויחזור ויקרא כמה פעמים שירצה ומברך בכל פעם ופעם בתחילה ובסוף.
<h2>דף לב.</h2>
גרסינן במסכת מגילה בפרק בני העיר תנו רבנן פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר פותח ורואה מברך וקורא, וטעמיה דר' מאיר כדי שלא יאמרו שברכה כתובה בתורה, כלומר שאם היה פותח הספר תורה ומביט בו ומברך יאמרו אותם שאינם יודעים שברכה כתובה בספר תורה, הילכך סבר ר' מאיר שאחר שהביט בו גוללו ומברך והדר קורא, ור' יהודה סבר פותח ורואה ומברך ורואה משום דסבירא ליה לר' יהודה דליכא חששא שיאמרו שברכה כתובה בספר תורה דכבר הם יודעים שאין כותבין ברכה באמצע התורה, הילכך פותח ורואה ומברך ורואה ואינו צריך לגוללו, וכן הלכתא, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל. ויש שתמה על הר"ם במז"ל שכתב בהלכות תפלה כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט במקום שקורא בו ואחר כך מברך וקורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך, ובתחילת דבריו נראה שפסק כר' יהודה שפותח ורואה ומברך ומסוף דבריו נראה שפסק כר' מאיר שצריך לגלול הספר והדר מברך ונמצאו דבריו סותרין זה את זה. ושאל את פי הרב ר' שלמה בן אדרט ז"ל וזה אשר השיב באמת הלכה כר' יהודה ובהדיא אפסיקנא בגמ' הלכתא כוותיה, וכן אמרו בירושלמי דגרסינן התם ר' זעירא אבא בר ר' ירמיה רב מתנא בשם שמואל הלכה כדברי מי שאומר פותח ורואה ומברך ורואה ומה [טעם] דכתיב וכפתחו עמדו כל העם ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, וכן הלכה וכן פסק הרב בעצמו ז"ל. ומה שכתב כשישלים גולל הספר ומברך יפה כיון, לפי שלא נחלקו ר' יהודה ור' מאיר אלא בבא לקרות דר' יהודה סבר דכיון שהוא עומד לקרות וצריך הוא לפתוח לראות היכן הוא קורא, אחר שנפתח למה חוזר וגולל, דאי כדי שלא יאמרו ברכה כתובה בתורה, בברכה ליכא למטעי שהכל יודעין שאין כותבין ברכה [באמצע של תורה, הלכך אינו צריך לחזור ולגלול בין ברכה] לקריאה, אבל לאחר שקרא למה יהא ספר תורה פתוח בלא קריאה, אינו כבודו של ספר תורה שיהא כתב מגולה בכדי כעניין שאמרו [ערובין צ"ח ע"א] בכותבי ספרים לא יהפוך יריעה עליה אבל פורס עליה מפה, וכן אמרו בשבת [ה' ע"ב] בעומד בראש הגג וספר תורה בידו ונתגלגל הספר וכו' כדאיתא התם אלו דברי הרב ז"ל. ומסתברא לי לאפוקי נפשין מספיקא דכשהוא מברך בספר תורה ברכה ראשונה שלא יביט כלל בספר תורה אלא פעם למעלה ופעם למטה ועכשיו ליכא פלוגתא כלל, כן אליבא דר' מאיר יהודה, דכיון שהוא מביט פעם למטה ופעם למעלה לא יעלה בלב שום אדם שברכה כתובה בתורה, ואע"ג דקיימא לן כר' יהודה כתיב בהיות טוב אל תקרא רע, וכן נראה שנוהגין העולם, כנ"ל.
ירושלמי בפרק אין עומדין היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ואם תאמר ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחוריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם, וכתיב תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה, וכן הלכה, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל. וכתב הר"ם במז"ל קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף. וכתב הר"מ במז"ל אין הקורא רשאי לקרוא בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור, קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק.
